מה בין צ'י קונג ואיזור הנוחות


1 דקות קריאה

או, מה נוצר בגוף ובנפש בעקבות שנים רבות של תרגול, מה הצטבר למסה קריטית המאפשרת תהליכי שינוי?
רבות נכתב ונאמר על הצ'י קונג וקצרה היריעה מלתאר את כל תרומותיו ויתרונותיו, וגם – קטונתי… ורק על עצמי לספר ידעתי… יש מורים גדולים בארץ ובעולם, יש שיטות רבות ושונות, יש ריפוי בצ'י קונג ותרומות בריאותיות אדירות. אז מה תרומתי הצנועה לכל השפע הזה? הצ'י קונג מניע אנרגיה ועל כך מסופר מהודו ועד כוש ובעיקר מסין. אז מה המשמעות של תנועת האנרגיה הזו? ראשית, האנרגיה היא כוח החיות של הגוף והיא הכוח המניע את כל התהליכים אבל מה זה אומר? אז כשבאים אנשים ללמוד אצלי, אני מתייחסת למספר עקרונות בסיס המאפשרים זרימה חופשית של אנרגיה בגוף ואני קוראת לזה בראשי תיבות נשר"ה ובמשמעות עמוקה – נשרה בתוך עצמינו, נשהה, נהיה, נחווה ונחוש. ונשר"ה על שום מה?
נשימה
שינוי
ריפוי
הרפייה
וכשאנחנו נמצאים בתוך המקום הזה ומאפשרים לעצמנו להיות ולחוות את המשמעות העמוקה, מתחילים לחול שינויים בגוף. שינויים גופניים ונפשיים. כשהאנרגיה זורמת היא לא נעצרת בגבולות ובחומות שהקמנו סביב נפשינו לאורך השנים. היא לא יודעת גבולות, היא זורמת וממוססת שכבות של התגבשויות סידניות/טקטוניות אשר התנחלו בנו (גוף ונפש אחד המה) והפכו אותנו מאנרגיה, מנוזל, מחלקיקים נעים למוצק קשוי ומאובן. האנרגיה הזורמת באופן חופשי בגוף, לוקחת אותנו אל מחוזות חדשים של התנסויות ותחושות. לעתים זה לא קורה במודע אבל לאחר זמן מה אנחנו מוצאים את עצמנו חופשיים יותר, מעזים יותר, מוכנים יותר להתנסויות שחסמנו בעבר.

וכאן מופיעה שאלת אזורי הנוחות. אזורי הנוחות הם אותם אזורים שתחמנו את עצמנו לתוכם תוך הגבלת התנועה הנפשית והרגשית. על כך אמרה לי אותה תלמידה: "ככה אני". היא כבר מוותרת על האפשרות להיות גמישה, משוחררת וחופשייה.  היא מוכנה לומר לעצמה בהשלמה שמגוון עצום של התנסויות חיים כבר סגור בפניה והיא מקבלת את זה. נכון, היא לא אישה צעירה אבל הרי הנפש היא נצחית, היא לא מזדקנת לעולם ולכן אין לה גבולות של גיל, זמן ומקום. ואנחנו יכולים להמשיך ולחוש, להתפתח ולחוות כל עוד אנחנו קיימים בעולם הזה. נדמה לנו שנוח לנו במקום הקטן והמוגבל שקצבנו לעצמנו, שהשלמנו עם קיומו, שהגבלנו את עצמנו לתוכו אבל זו רק אשלייה שיש בה גם הרבה כאב וויתור. וויתור על החופש ועל התנועה, וויתור על כל השפע שנועדנו להיות.
ואני? הרי רק על עצמי….
אני הוספתי שני חידושים מסעירים לחיי:
1. ריקוד הביודנסה אשר מיום ליום הולך וצובר עוצמה בתוכי, משמעות, עניין ותובנות מרתקות.
2.  עבודה קרמית על אובניים. אני עובדת בקרמיקה כבר 23 שנים. במשך כל השנים האלה אמרתי שאובניים זה לא בשבילי. לא בשבילי בגלל שניסיתי פעם והיה לי קשה. אמרתי לעצמי שאין לי זמן, סבלנות, כוחות, שהות כדי להתמודד. אני רוצה הצלחות ומיד… פיתחתי את כל המומחיות האפשרית בטכניקות האחרות של העבודה הקרמית והייתי מרוצה. אבל, כנראה שבכל זאת אותן שכבות טקטוניות סידניות התחילו להינמס גם אצלי ולאחרונה, מצאתי את עצמי עובדת באובניים ומפיקה מכך עונג עז. ובעיקר – מהשחרור מן התוצאה. כל מי שעסק בעבודה יצירתית יודע עד כמה השאיפה לתוצאה ול"הצלחה" מנהלת את העשייה האמנותית. אני היום במקום של הנאה מן התהליך, של הבנה גופנית של העבודה עם הגלגל המסתובב, עם הצורך ללחוץ בעוצמה הנכונה, ליצור את שיתוף הפעולה בין שתי הידיים ולהרפות מן הרצון להגיע לתוצאה. המקום הזה מחזיר אותי אל חווית ילדות חושנית וראשונית של קבלה, של הורדת הביקורת ונוחות באזורי ההתנסות והחוויה ועל כך אני מברכת בכל יום.

אביטל אהרוני שיעורי צ'י קונג

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.