מה אני יכולה לתרום לחולי סרטן??


1 דקות קריאה

כבר עשר שנים שאני מטפלת בחולי סרטן. לא טיפולים אישיים אלא במסגרת קבוצה שמתרגלת צ'י קונג. הרבה אנשים השתתפו בקבוצות שלי. חלקם החלימו ועזבו וחלקם עזבו לעולם טוב יותר. השיעורים שלי מתקיימים בבית "אידי – מעגן" בבאר שבע. זהו מרכז לא/נשים חולים ובני משפחותיהם.

יש איזה קסם בעבודה עם חולי סרטן. הסטיגמות אומרות שהם היו צריכים להיות אנשים עצובים. הרי בניגוד לכל אחד אחר, הם כבר פגשו את האופציה של המוות והסתכלו לו בעיניים.

כולנו יודעים שהוא קיים (המוות) ואלמלא קיימותו המוחשית לא היו החיים שווים דבר. רק היותו כה קרוב ובעל איום כה ברור, הופך את החיים למשמעותיים ובעלי ערך. ובכל זאת, אצל אנשים בריאים, משהו בקיומו של המוות מצוי הרחק ואנחנו דוחים את המחשבות עליו בבחינת – מה שלא חושבים עליו אולי לא יתקיים. לעומת זאת, אנשים שחולים בסרטן או נמצאים בשלבים שונים של החלמה הם אנשים אופטימיים, מלאי חיים והכרת תודה. אני לא יודעת אם זה נכון לגבי כל אדם בנפרד אך כקבוצה, בהחלט קיימת שם אנרגיה עוצמתית של שמחת חיים. זה כמובן מתדלק גם אותי ואני מברכת על הקבוצה הזו ועל ההזדמנות לעבוד איתה.

בעבודתי, אני נמנעת מלשאול שאלות על המחלה. אני לא יודעת מהם שלבי המחלה אצל מטופלי, אני לא שואלת על הפרוטוקול הטיפולי ולא בודקת איך הם מגיבים. לעתים יש אנשים שמשתפים אותי מיוזמתם וכך אני יודעת מעט ועל קצה המזלג מה הם עוברים.

הקבוצה אינה קבוצה טיפולית אלא קבוצת תרגול ואני יודעת היטב להבחין בין השניים. ובכל זאת, לעתים מתעורר נושא אישי אשר עולה בקבוצה ועל כך הייתי רוצה לכתוב כאן.

יש בקבוצה אישה צעירה בעלת אנרגיות חזקות, שמחת חיים וכוח חיות רב. אני יודעת משיחות מקריות איתה שהיא מתקשה מאוד לישון בלילה, נרדמת רק לפנות בוקר וישנה עד שעות הצהריים המאוחרות. בשיעור האחרון היה חם מאוד, אחד מאותם ימי שרב חמסיניים של האביב האחרון שהם בהחלט ימים מאתגרים. תרגלנו בישיבה כדי להפחית את העוצמה ולאפשר לעצמנו להירגע. די מהר היא נאנחה ואמרה שהיא ממש מרגישה רגועה ובא לה לישון. השעה היתה 18.30 בערב. הצעתי לה מיד, בלי להפסיק את התרגול לקחת מזרן ולשכב על הרצפה ולאפשר לעצמה את המנוחה שהיא זקוקה לה. היא סירבה בנימוס, ניכר היה שאינה רוצה לגזול מזמן הקבוצה או לגרום לתשומת לב שאנשי הקבוצה מפנים אליה. המשכנו לתרגל ובגלל שראיתי את מצבה (ושמחתי עליו כמובן כי הבנתי שהיא סוף סוף נרגעת), הרשיתי לעצמי (בהפסקה בין התרגילים) מספר מילים שכיוונתי אותן אל כולם אך במיוחד אליה. הסברתי לה ולכולן שהיא מרגישה רפויה ורגועה מפני שזה כבר מספר דקות שהיא לא מפעילה את החלק החושב בגופה אלא נמצאת בהרפייה מלאה, ללא מחשבות מיותרות שקודחות את המוח ולכן היא מסוגלת להירגע ואפילו להירדם, דבר שבד"כ כל כך קשה לה. אמרתי גם שחשוב מאוד להקשיב לגוף כי הוא יודע מה היא צריכה וחשוב לתת לו את האפשרות הזו. זה המקום שהוא ממש יכול להתחיל תהליכי שיקום וריפוי. בנוסף, החלטתי שלמרות שהשיעור מאוד קצר, (שעה בסך הכל), אקדיש הפעם זמן גם למדיטציה. חשוב לי ללכת איתה ועם הצורך שלה.

במדיטציה היא נרדמה. בסך הכל 15 דקות.

למחרת היא כתבה לי שבבית היא הרגישה רגועה, רפויה ושמחה. היא קמה למחרת בשעה 11.00, מה שמעיד על כך שהלכה לישון מוקדם וישנה טוב.

ולמה אני כותבת את כל זה. כמובן שיש דברים שמהדהדים אצלי את המקומות הלא פתורים בחיי: החשש לקחת מזמן הקבוצה, החשש להפריע, החשש להיות שונה ויוצאת דופן, הרצון להיות כמו כולם ולהיטמע בקבוצה, לא לבלוט, לא להעסיק את כולם בבעיות שלי. אוי, כמה שאני מכירה את זה… כמה שזה ניהל אותי כל חיי ועדיין מנהל אותי לא מעט…

ומתוך המקום הזה, מה שאני לומדת לעצמי ומלמדת גם את המטופלים שלי:

התפיסה השגורה אומרת שבכך שאמעיט את עצמי, אפנה יותר מקום לאחרים. ובכן, זה כל כך לא נכון.

נלסון מנדלה אמר: בכך שתמעיט את אורך, לא תגרום לאור של אחרים לזהור יותר. להיפך… אור גדול יווצר כשכולם יצרפו את אורם לאור אחד גדול. ומשם אני משאילה את המטאפורה לסיפור הזה. בכך שאותה אישה שיתפה בתחושותיה, היא איפשרה לאנשים אחרים לקבל שיעור מאוד רגוע, מאוד מותאם למזג האוויר וליהנות ממדיטציה שהרגיעה את כולם. השיתוף הוא לא גזילה של זמן אלא נדיבות בה האחד מאפשר לאחרים להתחבר אליו וליהנות מהשפע שהוא, על מגוון מופעיו.

אז לסיכום הפוסט הזה, מה אני תורמת לחולי סרטן?

רגע של שקט, של הקשבה לגוף, של התמסרות לכאן ועכשיו, רגיעה, נשימה עמוקה, מוסיקה נפלאה ותנועה עדינה ומשקמת. את השיקום הגוף יודע לעשות לבד אך בדרך כלל אנחנו מפריעים לו עם מחשבות מיותרות. ברגע שאנחנו נמצאים בסביבה בטוחה ושקטה, עם הכלה וקבלה, עם הרבה אהבת אדם אנושית פשוטה, הגוף שלנו באמת יכול לבצע את תהליכי הריפוי שלו. 


אביטל אהרוני

אינדקס המקצוענים בזום

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.