אני ראיתי שבסין מתרגלים צ'י קונג בלי מוסיקה!!!


1 דקות קריאה
אני מאוד אוהבת מוסיקה. כבר בילדותי הרכה החליטו הורי בשיתוף עם דודתי שאך הגיעה מהונגריה, שאת הילדה הקטנה הזו, בת החמש, חייבים ללמד לנגן על כינור. הייתי כנראה מוכשרת, אבל מהכישרון גדלתי להיות אישה די רגילה. אבל לא על זה רציתי לכתוב כאן. השאלה האם לתרגל צ'י קונג עם או בלי מוסיקה היא שאלה שעולה לעתים די תכופות. כשלמדתי צ'י קונג אצל סיני הראל, רכיב המוסיקה בסדרות התנועתיות היה מאוד משמעותי ואני נהניתי מכל רגע. בהמשך למדתי שבסין יש אנשים שמתרגלים בליווי מוסיקה ויש כאלו שלא. היה לי ברור מיד שאני אהיה בין אלו שמתרגלים עם מוסיקה. עדיין לא ידעתי בדיוק למה, רק הבנתי שאם לי זה מוסיף כל כך הרבה, זה בטח יוסיף גם למטופלים שלי. כבר 10 שנים שאני מלמדת צ'י קונג ותמיד בליווית מוסיקה. אני מרגישה שזו חגיגה אמיתית. יש אנשים שממש מתקשים בתרגול אבל אני שומעת אותם שרים את הנעימות ויש כאלה שעוצמים את העיניים ושוקעים אל תוך עצמם, ואני עצמי, כל כך נהנית מן המוסיקה שאין מצב שאוותר עליה.לאחרונה יצא לי להתקל בתגובה על פוסט שלי המתייחסת לנושא המוסיקה, וכדרכי, הרמתי את ההזדמנות לדבר על הנושא הזה. אתחיל מן הרושם האינטואיטיבי שלי ואמשיך עם דברים שאומרים על כך חוקרים ומומחים.
אז בהיבט האישי – המוסיקה מאפשרת לגורם נוסף לעבוד על הגוף, על האיברים ועל המוח. יש כאן כאילו שדר בשתי רמות שונות המפעיל מישורים שונים באורגניזם שהוא בעצם אנחנו. המישור הגלוי והברור הוא זה שבו אנחנו שומעים מוסיקה, נהנים מן המלודיות והקומפוזיציות ומניעים את הידיים והרגליים על פי הקצב. המישור הסמוי הוא שמוסיקה חודרת אל גופינו לא רק דרך האזניים. היא חודרת דרך רקמת העור (גלי קול), דרך מערכת העצבים, דרך הלב, ומפעילה מערכות שרירים ועצבים בלתי רצוניים הנשלטים אמנם על ידי המוח אך לא על ידי ההכרה, ההגיון או כוח הרצון שלנו. זוהי מערכת אוטונומית הפועלת בגוף שלנו במקביל למערכת המבוקרת על ידי ההכרה. אני רואה חשיבות עצומה באפשרות לחשוף את המערכת האוטונומית הזו ולאפשר לחוויה עמוקה יותר ורב חושית להתקיים ולהתרחש בו זמנית.
בנוסף, יש משהו בתרגול בקבוצה, המאפשר לקבוצה להפוך ליחידה אחת על ידי האחדת הקצב. כמובן שבכל שיעור אני מזכירה שקצב הנשימות שאני מכתיבה, ואשר ממנו נובע גם קצב התנועות הם אישיים ואינדיווידואליים ועל כל מתרגל להיות אחראי לסינכרון בין הנשימה לבין התנועה בקצב הנכון לו, אך בסופו של דבר, כולנו הופכים לגוף אחד גדול שנושם ונע ביחד ובעצם יש כאן חוויה נוספת של אורגניזם רב זרועות, ריאות, רגליים ואיברים הפועל כאחד ומאפשר חוויה נפלאה של אחדות הזמן והמקום. אני משוכנעת שיש לכך חשיבות עצומה גם בחוויה החברתית והקולקטיבית שהמטופלים חשים כשהם מתרגלים בקבוצה. במוקדם או במאוחר, ובדרך כלל במוקדם, נוצרת אווירה של אינטימיות והייתי מעזה אפילו לומר "אהבה" המאפיינת את הקבוצות שלי וזאת בעיקר בשל האפשרות לחוות את היחד הזה, יחד של אנשים זרים ההופכים לאנרגיה אחת וחשים זאת בזמן התנועה והתרגול.
בנוסף, אין לי ספק שיש משמעות לכך שחלק מהתרגילים שאנחנו עושים במהלך שיעור חוזרים על עצמם שיעור אחרי שיעור, דבר שמכניס לריתמוס וחזרתיות ויש אנשים שמחכים לחלקים החוזרים האלה ואם אני במקרה שוכחת אותם, הם מזכירים לי כי זה כל כך חשוב להם. המוסיקה, מוסיפה גם מוטיב של הבנייה וחזרתיות, דבר המאפשר למשתתפים בשיעור להפוך לאוטונומיים בעצמם כמתרגלים ולהיות פחות תלויים בי כמורה. זהו ערך מאוד משמעותי בעיני בהבנייה של שיעור: לאפשר למתרגלים לתרגל באופן עצמאי, הם חוזרים על אותו תרגיל כבר מספר שנים ויכולים לבצע אותו בעיניים עצומות, כלומר, בנפרד ממני ובכך להקטין את התלות שלהם בי. עצמאות תמיד היוותה אחד הערכים המרכזיים שניהלו את חיי.אבל מכיוון שלא מספיק להתייחס לנושא באופן אינטואיטיבי, ערכתי חיפוש קצר אצל ד"ר גוגל ומצאתי מאמר ב – YNET אשר אוסף מידע מדעי חדשני ומביא אותו באופן מאורגן ומקיף יחסית.
המאמר מתייחס להשפעה שיש למוסיקה על דופק, על קצב הלב, על בריאות, על חולי אלצהיימר אשר באופן חלקי מקבלים את עברם בחזרה בעת שמיעה של מוסיקה המשמעותית להם.אתם מוזמנים לעיין במאמר ולצפות בסרטונים. אשמח כמובן לסיפורים אישיים ותגובות
סרטון דוגמא:
https://bit.ly/36t5gpj
אביטל אהרוני

אינדקס המקצוענים בזום

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.